החלטה בתיק ע"פ 3317/13

השופט א' רובינשטיין:

א.             ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' ביתן) מיום 24.4.13 בת"פ 38878-12-11, שבגדרו הוטלו על המערער 15 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו (14.2.12-16.12.11) ו-12 חודשי מאסר על תנאי. הפרשה עניינה עבירה של קשירת קשר לפשע (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977) וארבע עבירות של סחיטה באיומים (שתיים לפי סעיף 428 רישא לחוק ושתיים לפי סעיף 428 סיפא לחוק).המעשים כוונו לסחיטת בעליה של חברת שמירה לשם העסקת המערער וחברו, כפי שיפורט להלן.

רקע והליכים

ב.             המערער, יליד 1977, הורשע (ביום 19.11.12) על פי הודייתו בכתב אישום מתוקן, במסגרתו של הסדר טיעון, בעבירות המנויות מעלה. כנטען בכתב האישום המתוקן, עובר ליום 15.12.11, קשרו המערער ונאשם נוסף (יחיאל אל אעסם, להלן נאשם 1) קשר לביצוע פשע, קרי, לסחוט באיומים את איברהים אלסייד (להלן המתלונן), הבעלים של חברת שמירה, כך שיעסיקם כשומרים במתקן של רכבת ישראל בעיר באר שבע. נטען, כי במסגרת הקשר ולמען קידומו, יצרו השניים במספר הזדמנויות קשר טלפוני עם המתלונן ואיימו כי יפגעו בגופו, בחירותו ובפרנסתו אם לא יעסיקם כשומרים. עוד נטען, כי השניים איימו על שני שומרים בחברה (מוחמד כמאל אלאטרש ופיסל אלעצם), והטילו עליהם אימה על מנת להניעם מעבודה אצל המתלונן, ואלה אכן עזבו את עבודתם אצל המתלונן בעקבות האיומים. כן נטען, כי נאשם 1 ואדם נוסף פקדו את בנו של המתלונן במקום עבודתו, בשלוש הזדמנויות שונות, ושאלו על המתלונן תוך המתנה להגעתו עד לעזיבתם כעבור זמן מה, ככל הנראה כדי ליצור עליו לחץ.

ג.              במסגרת הסדר הטיעון הוסכם, כי התביעה תעתור לעונש של 15 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי, וכי ההגנה תטען כראות עיניה. כן הוסכם בדיון מיום 19.11.12, כי שירות המבחן יערוך תסקיר בעניינו של המערער, וכי ישמעו טיעונים לעונש בטרם מתן גזר הדין.

בתסקיר שירות המבחן (מיום 18.2.13) שהוגש לבית המשפט קמא צוין, כי המערער נעדר עבר פלילי, ובשיחות עמו שלל דפוסים אלימים באישיותו, אולם במצבים חריגים ובעיקר במצבים בהם הוא חווה לחץ, וכאמצעי להיטיב את מצבו הכלכלי, הוא עלול להגיב בכוחניות. כן צוין, כי המערער מודה בביצוע העבירה, וכי מאז האירוע נערכה סולחה עם המתלונן, כך שכיום אין ביניהם מתיחות. עוד צוין, כי ההליכים המשפטיים נגד המערער איפשרו לו לבחון את ההשלכות של התנהגותו ולבקרה, וכי ענישה מחמירה של מאסר בפועל תחליש את תפקודו היעיל בעתיד ותוביל לפגיעה בו ובמשפחתו.

ביום 20.2.13 טענו הצדדים לעונש. כעולה מגזר דינו של בית המשפט קמא, באת כוח התביעה עמדה, בין היתר, על חומרתן הכללית של עבירות הסחיטה באיומים, הקושי בחשיפתן, מדיניות הענישה והתעוזה שהפגינו הנאשמים בנסיבות המקרה. באשר להיעדר עבר פלילי למערער, נטען כי הדבר שוקלל על-ידי התביעה במסגרת הסדר הטיעון, וזו אחת הסיבות שהסכימה בהסדר הטיעון לעתור ל-15 חודשי מאסר בפועל בלבד, אל מול מאסר על תנאי משמעותי. באת כוח התביעה השאירה את עניין פיצוי המתלונן לשיקול דעתו של בית המשפט, לאור אמירתו בתסקיר כי אינו מעוניין בפיצוי.

הסניגור הגיש לבית המשפט מכתבי הערכה ביחס למערער, וכן ביקש להעיד שני עדים לעונש, האחד, קרוב משפחתו של המערער, אשר תיאר את המערער כאדם חיובי, וכן עמד על הסולחה שנערכה עם המתלונן. השני, מנהל סניף בחברת אבטחה, אשר המערער הועסק בה בעבר, ואשר לדבריו אין מעשי המערער בפרשה דנא מאפיינים אותו. בטיעוניו לעונש ביקש הסניגור לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהשית על המערער עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. נטען, כי היקף מעשיו של המערער והעבירות המיוחסות לו פחותים מזה של נאשם 1, וכי מעשיו אינם במדרג הגבוה של אותן עבירות. הסנגור ביקש להתחשב בהודייתו של המערער, המקפלת בתוכה חיסכון בזמן שיפוטי וקבלת אחריות למעשים, וכן להתחשב בסולחה שנערכה בין הצדדים ואת היות המערער נעדר עבר פלילי. המערער הביע חרטה על מעשיו בפני בית המשפט.

גזר דינו של בית המשפט קמא

ד.             בגזר הדין נתן בית המשפט קמא, משקל לחומרת העבירות ומעשי הנאשמים, "שאין עליהם מורא דין, ושסכנתם לציבור גדולה" (עמוד 32 שורה 26 לגזר הדין). הוטעם, כי תופעת הסחיטה היא רעה חולה, אשר במשך שנים שלטה באזור באר שבע עד שהוחלט לעשות מעשה ולהילחם בתופעה, וכי יש בענישה משמעותית לחזק את אמון הציבור במערכות החוק ולתרום להרתעה בנושא. מנגד, הובאו כשיקולים לקולת העונש גילו של המערער, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, הודייתו והסדר הטיעון, התקופה המשמעותית של הרחקתו מביתו, חרטתו, עברו הנקי, וההשפעה הצפויה של מאסרו עליו ועל בני משפחתו. בית המשפט קמא קיבל את טענת התביעה, כי במסגרת הסדר הטיעון שוקללו כבר כלל הנסיבות, כך שהוסכם לעתור רק לעונש של 15 חודשי מאסר בפועל, וכי אין להקל עם המערער מעבר לכך. צוין, כי יש במעשי המערער, גם בהתחשב בשיקולים לקולה, להצדיק מאסר לתקופה ממושכת מעבר ל-15 חודשי מאסר.

הערעור והדיון

ה.             בערעור נטען, כי העונש שהשית בית המשפט קמא חורג לחומרה משני טעמים: האחד, נטען, כי היה ראוי לגזור על המערער עונש פחות מחמיר מזה שהושת על נאשם 1, מאחר שהיקף העבירות והמעשים שיוחסו לו בכתב האישום מצומצמים יותר. בקשר לכך, נטען, כי שגה בית משפט קמא משייחס למערער את אירוע ההגעה למקום העבודה של בנו של המתלונן (עמוד 32 שורות 6-5 לגזר הדין); נטען עוד, כי בית המשפט קמא שגה בשקלול מכלול נסיבות המקרה לחומרה, באשר יש, בין היתר, בעברו הנקי של המערער ובארחות חייו הנורמטיביים, ובשיקולים הנזכרים לקולה שמנה בית המשפט וכן בסולחה שנכרתה - כדי להכריע את הכף לריצוי המאסר בעבודות שירות, ולמצער לקצרו באופן ניכר.

ו.              כעולה מן התסקיר המשלים (מיום 11.7.13), שהוגש לקראת הדיון בפנינו, התחזקה התרשמותו של שירות המבחן כי מעצרו של המערער איפשר לו לבחון באופן ביקורתי את התנהגותו בפרשה, וכי הוא מגלה מודעות וחרטה להשלכותיה על המתלונן. צוין, כי המערער מסוגל לקיים אורח חיים נורמטיבי, אולם יש מקום לסייע לו ברכישת כלים להתמודדות עם מצבי לחץ ותחושת דחייה. כן צוין, חרף חומרת המעשים, מומלץ לשקול ענישה שיקומית, שתאפשר למערער לחזק את שגרת חייו במקביל לאפקט הרתעתי מציב גבולות, וזאת בשילובו בקבוצת טיפול לשליטה בכעסים, תוך מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות והטלת צו מבחן לשנה.

ז.              בפנינו טען עו"ד סודרי למערער, כי השילוב בין היחס שבין עונש המערער לעונשו של הנאשם האחר ובין נסיבותיו האישיות של המערער, לרבות הסולחה שערך עם המתלונן, מצדיק הפחתה בעונשו. נציגת שירות המבחן תמכה בהליך שיקומי. בא כוח המדינה טען, כי המערער והאחר היו באותו מעמד בעבירות, והללו בוצעו במסגרת הקשר ביניהם ולשם קידומו; והסדר הטיעון כלל 15 חודשי מאסר, וזהו מה שאימץ בית המשפט.

הכרעה

ח.             לאחר העיון אין בידינו להיעתר לערעור. ראשית, העבירה של סחיטה באיומים, שבתי המשפט נתקלים בה לא אחת, היא עבירה שבשפל המדרגה המוסרי, ומנוגדת לסדר חברתי מתוקן; כדי לסחוט את הזולת, מטילים עליו אימה, כך שיעשה את רצונו של הסוחט. כך ככלל, לא כל שכן מקום שהמדובר ב"חלוקת אזורי שליטה", כפי שתיאר פסק הדין קמא בעקבות כתב האישום המתוקן, שמשמעה עבריינות שיטתית, המזכירה לטעמי את עולם המאפיה במקומות אחרים. המלים "האזור בשליטה שלנו... אתה חייב לקחת אותנו לשמור, אין לך ברירה", מדברות בעדן. העבירה כוללת, כדברי המחבר ג' הלוי (תורת דיני העונשין ד' (תשע"א-2010), 583) "את כלל דרכי האיומים (בכתב, בעל פה או בהתנהגות) ואת כלל מושאי האיום (פגיעה בגוף, בחרות, ברכוש, בפרנסה, בשם טוב, בצנעת הפרט, בפרסום עניין רלוונטי לנסחט או כל הטלת אימה אחרת)". בע"פ 9489/06 אבו עסא נ' מדינת ישראל (2007), שם הושתו עונשי מאסר ממושכים יותר, של שלוש ומחצה וחמש שנות מאסר, אמנם בנסיבות שיש בהן יתר חומרה, ציטט המשנה לנשיא ריבלין (פסקה 9) מפי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ברקאי) דברים שראוי לחזור עליהם:

"המעשים בהם הודו הנאשמים [המערערים שלפנינו] הינם מן החמורים שחברה מתוקנת ומתורבתת יכולה לשאת. התופעה העבריינית בה פרזיטים מבקשים לחיות מעמל כפיהם של אחרים בדרך של סחיטה באיומים, הינה תופעה חמורה ובזויה המעוררת שאט נפש, אותה יש לשרש בדרך של השתת עונשים מרתיעים. התופעה בה נסחטים בעלי עסקים באיומים היא למרבה הצער תופעה נפוצה ורק לעיתים רחוקות אוזר הקורבן אומץ כדי לפנות לעזרת רשויות החוק. כאשר זה אוזר אומץ, כפי שקרה כאן, ובוחר להתלונן, חייב בית המשפט להשית ענישה מחמירה אשר תוציא מסר ברור הן למתלוננים, אשר תחוזקנה ידיהם לבוא ולהתלונן, והן לכלל הציבור כי בעבירות שכאלה יושתו עונשים כבדים כדי להפגין ולקדם את שאט הנפש אותה מגלה חברה מתוקנת כלפי עבירה זו".

לעונשים חמורים מזה שבענייננו ראו גם ע"פ 10325/01 מדינת ישראל נ' רצ'קובסקי פ"ד נו(6) 87; אכן, הסניגור המלומד - כידו הטובה - ציידנו בפסיקה בעבירות סחיטה באיומים הכוללת גם מאסר בעבודות שירות ועונשי מאסר בפועל נמוכים יותר מזה שהושת בנידון דידן, כגון שנה אחת. בית המשפט קמא נדרש לע"פ 1725/07 מדינת ישראל נ' אבן סעיד (2007), שם הוחמרה הענישה. אביא מדבריי באותו עניין:

"המדובר בעבירות שיש בהן שפל מדרגה מוסרי מיוחד; בע"פ 9839/06 מדינת ישראל נ' חבני (טרם פורסם) ציינה חברתי השופטת ברלינר, כי 'סחיטה היא עבירה שיש בה יסוד של שפלות לצד ההיבט הרכושי שבה'. שפלות זו מתבטאת בהשגת רווחים קלים על חשבון הזולת, תוך הטלת אימה ופחד עד כדי חשש לחיים ולמשפחה. יש מהן מן המדינות המתוקנות שנוגעו בנגע ה'פרוטקשן' בתקופות מסוימות עד כדי פגיעה באשיותיהן. ניתן ליבנו למינוח הציני שנטבע לתופעה זו: 'דמי חסות' ובאנגלית 'הגנה' קרי, הסוחט 'מגן' על הנסחט ומעניק לו את 'חסותו', וכל זאת כמובן בלא שה'חוסה' חפץ ב'חסות' וב'הגנה' והיא נכפית עליו, ואם לא יקבלנה, יבולע לו חלילה".